ברגעים אלו ממש, אני מאזינה לחדש של M. Ward שאמור לצאת מתישהו בחודש הבא. אחרי נפילה מביכה כמו She & Him הייתי זקוקה למינימום Transfiguration of vincent חדש. אז את הראשוניות והייחוד של Transfuguration קשה לשחזר, אבל אין ספק שוורד חזר לעצמו. האלבום נשמע נהדר, ממשיך את הקו של Post war מ- 2006. כרגע יש כמה שירים שהתחבבו עליי במיוחד - hold time הסינגל המרגש, epistemology, דואט שהוא לא פחות ממרהיב עם לוסינדה וויליאמס בשם oh lonsome me וה- outro האינסטרומנטלי.
כאן, אפשר להאזין לכל האלבום בסטרימינג.
וכאן אפשר לצפות בקליפ, שמזכיר לי באופן מחשיד, קליפ אחר לשיר של William Basinski:
ואם כבר, אז הנה הקליפ למה שזה לא יהיה של בסינסקי:
Talkin' about holding time, אז הקשבתי לאלבום החדש של מוריסי (שאמור לצאת מתישהו בפברואר) והשאלה הראשונה שחלפה במוחי היתה - ממתי סטיבן היקר עושה אימו? את האכזבה הגדולה שלי תיאר יפה הבלוג Louder than worms . מוריסי של ימינו הפך מבריטי מיוסר ואידיאליסט לאמריאי שבע, נהנתן וקפיטליסט. סטיבי, השכחת את הריבים הגדולים שלך עם ג'וני מאר על השוק האמריקאי? כנראה שכן. אני רק מקווה שלא יתחיל לאכול בשר.
ובכל זאת, קרן אור קטנה מהתקליט החדש:
ועוד קצת מ- the good old Mozzer:
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
7 תגובות:
M WARD לא מאכזב אף פעם.
אבל מוריסי אף פעם לא היה כוס התה שלי (ואני יודע שיש מי שיתחלחלו מחוסר פרגון כזה) אבל מה לעשות...למרות שהיו לסמית'ס שירים מרגשים.
בסינסקי דורש זמן. יש לי.
באלבומי הסולו שלו הוא אכן עדיין לא אכזב.
מוריסי הוא הסנדק של ה-emo!
הרי מי, כבר לפני עשרים שנה, התהדר בתספורות משונות וריחם על עצמו בשירים כי הוא היה לבד ומסכן?
בנוסף, אין לי מושג מי זה הבסינסקי הזה, אבל הקליפ והמוזיקה שלו מהממים. מאיפה מתחילים אצלו? מאיזה אלבום או אוסף או שיר?
גיאחה -
רק שמוריסי עוד לא כתב שורות ברמת ה- I hurt myself, so I can feel alive
או
“If you love me so much, why are you walking away?”
נלקח מאתר המוקדש לציטוטי אימו. יש שם דברים הורסים מצחוק :)
בנוגע לבסינסקי - זה דורש פוסט בפני עצמו. הבחור קבור עמוק בסצנת האוונגרד. הוא מושפע מאמנים כמו סטיב רייך ובריאן אינו נוסף על השכלת הג'אז שקיבל בשנות ה- 70.
בגדול הקטע ששמתי בפוסט הנ"ל הוא מתוך "7 הנושא את השם melancholia, שחלקו וריאציות על אותו השיר.
חוץ מזה יש לו שני תקליטים שאני אישית מאד אוהבת - variations for piano and tape ו- disintegration loops 3.
הוא דורש המון סבלנות.
אני התאכזבתי מווארד עוד בפוסט וור (הרבה "וו" :) )
ועכשיו מאזינה לחדש - יש פה סימני חיים..
ובאותה הזדמנות תודה על הסיכום השנתי שלך!
CryNoLitra, איזה כיף לראות אותך כאן.
אני דווקא מצאתי את פוסט וור משובח במיוחד, אבל אני שמחה שאת נהנית מהחדש.
הוסף רשומת תגובה