Discover Charles Mingus!
מיקסטייפ רשמי ראשון, לאחר מספר גלגולים שעבר הבלוג, בתקווה שהפעם
It's here to stay!
פתחתי עם הקטע II B.S הכה דיוויד לינצ'י (לי הוא אוטומטית הזכיר את הפתיחה של מלהולנד דרייב) של מינגוס מתוך האלבום MINGUS MINGUS MINGUS, אלבום שבימים אלו נחרש קשות באייפודי היקר.
באופן טבעי הבראס הפראי של מינגוס התחבר לי דוקא עם החצוצרה האניגמטית מתוך הדואט של לי הייזלווד (הגאון ז"ל) וננסי סינטרה (הנפלאה, תבדל"א). למי שלא יצא להתוודע לשניים, האלבום Fairy tales and fantasies מספק כמה מהפנינים המוזיקליות של המאה ה- 20 (לחלוטין עומדת מאחוריי ההצהרות הנ"ל!).
ברלין, שנות ה- 20, תור הזהב של הקברט הגרמני, קצת לפני עליית הנאצים, קלייר ואלדוף שזוהתה עם המפלגה הקומוניסטית והייתה לסבית מוצהרת, מהראשונות שהעזו "לטשטש" את נשיותן בעזרת חליפות מעונבות ומגבעות ששיוו להן מראה somewhat אנדרוגני (לצד מרלן דיטריך, הקולגה המוכרת יותר והלא לסבית לדעתי) קיבלה בשנות ה- 30 "לא" רציני מאד מהמפלגה הנאצית, ומגבלס אישית. לא לפני שהספיקה לתעד חלק מהאומנות שלה.
והיא בכלל התכוונה ללמוד רפואה!
גונזלס הוא יהודי קנדי שעד האלבום Solo piano התרכז בכלל במוזיקה אלקטרונית. התפנית הגיעה בשנת 2005 עם האלבום הנ"ל שכשמו כן הוא, פסנתר סולו. כלכך יפה ועדין עם השפעות אריק סאטי מובהקות. גוגול הוא קטע קצרצר של שתי דקות. שתי דקות מצמררות.
אני חושבת ש- We almost lost detroit הוא השיר ששמעתי הכי הרבה בחודשים האחרונים. סול מהול בפסיכדליה וליריקה כואבת ומחאתית של גיל סקוט-הרון הופכים את השיר הזה למושלם לטעמי. מתוך האלבום Bridges עם בריאן ג'קסון.
לפני מספר ימים סילסקתי (סולסיק שידרגו לניו סרבר - משהו בסט) מתוך סקרנות את האוסף Beatschuppen essential club music of the 60s שנפתח עם השיר Forge your own chains של בחור מוזר למראה בשם DR Hooker (שילוב של ג'ון לי הוקר וד"ר ג'ון?). לפני שהקשבתי לכל האוסף, כבר הספקתי לשמוע את השיר ברפיט לפחות 10 פעמים. מאסטרפיס פסיכדלי. לא פחות!
קצת כמו Cinematic orchestra רק יותר אקלקטים. Silent movie הוא האלבום החדש של Quiet village שמשלבים בין פסי קול ישנים, סול ישן, אפילו איזי ליסנינג (ישן). למעשה כל סגנון קצת וינטג'י מתקבל בברכה. הכל נעטף בהפקה מהוקצעת ודיגיטלית. ברוב המקרים הייתי מתרחקת ממוצר כזה כמו מאש, מאחר ונורא קל לפקשש ולהגזים בהפקה, ובעצם להזנות את החומרים הישנים (מישהו אמר גוטן פרוג'קט?). Silent movie הצליח להפתיע אותי באיכויותיו ובכבוד שהחברים רוכשים לאבות המזון שלהם.
אין כמו הפוסט פאנק של The fall. הג'ינג'יות יכולים לספר לכם. קטע מצויין - L.A. גם של הפול וגם של הג'ינג'יות :)
Patti Smith היא מה שנקרא Punk poet, אלימה וישירה, נוקבת עם הררים של רגש. Godspeed הוא שיר בונוס המסיים את האלבום Easter. גם אני בחרתי בו לחתום את המיקסטייפ הרשמי הראשון שלי.
4 תגובות:
מהמם, מהממת :)
אל תזניחי את הבלוג, יש כל כך הרבה אנשים בעולם שיכולים להיחשף לממתקים המוזיקליים שאת מביאה.
את נהדרת! אני אוהבת אותך!
תודה על המיקסטייפ :)
אחלה פוסט, יופי של טעם ומוזיקה מעולה.
מסכימה עם התגובות שמעלי... נהניתי. גם מהשני.
הוסף רשומת תגובה