moved away

אפשר למצוא אותי מעכשיו ב-
http://noastapes.com/

הלינק הרב שכבתי

ריקי פירגנה לי והשרביט עבר אליי. עכשיו תורי "לעשות כבוד" לכמה מהפייבוריטים שלי.
* ריקי אומנם הפנתה לעמוד דה מרקר שלי, אבל הרשיתי לעצמי לנתב את זה לכאן.



זה לא בלוג סוגסטיבי הפך לאחרונה להיות בלוג הקולנוע המועדף עליי. ויש גם רגעי חסד מוזיקליים נהדרים :) סטיבי - לנקקי הלאה.

גם את עמיר מ"אוטופיה" אני קוראת על בסיס קבוע. הבחור יכול לכתוב אפילו על פלפל קלוי בפואטיות. כשרון. - עמיר, תעביר את זה הלאה.

Louder Than Worms הוא בלוג רב-תכליתי. ט' יכולה לכתוב על הכל. נקודה. ולעשות את זה בחן ובאלגנטיות ובכתיבה קולחת ומרתקת. הלוואי רק שהיו יותר מהפוסטים הללו. טעם של עוד כבר אמרתי? לנקקי on!



רציתי לפרגן גם ל"זה של מוריס" רק שאין פרטים ליצירת קשר. חבל.


בחוקים כתוב להוסיף עוד משהו חביב לפוסט, אז אני מוסיפה את התמונה הנ"ל שממחישה יפה לטעמי, את מה שנוצר פה.






וגם את התמונה הזו, שאני פשוט אוהבת - נראה לי שזו כרזה לסרט כלשהו - סטיבי, אולי תעזרי לי בזה?

אני פורעת חוק

פוסט סיכום שנת 2008 שלי נמצא בינתיים
כאן - עד שאעלה אותו חזרה לפה.
לצערי, התצוגה לא משהו בכלל, במיוחד אם אתם זוכרים,
איך זה היה קודם.

"Let's shake some dust"

מי שמכיר אותי, מכיר את האובססיה שלי למוזיקה אמריקאית משנות ה- 20 וה- 30. יש משהו נורא רומנטי בתקליטים מהשנים האלו. לא רק ברמה השטחית של "סאונד חם" אף על פי שקיים בשפע, אלא הפשטות והכנות של אותם אמנים שהיו storytellers אמיתיים, שהמוזיקה שימשה עבורם כלי אסקפיסטי להתנחם בו, כמו גם כלי דרכו תיעדו את סיפורם וטוו פיסות הסטוריה שלא ממש כתובות בספרים. הם השמיעו את קולו של היחיד, זה שכרע תחת נטל השפל הכלכלי, ששרד שתי מלחמות עולם אכזריות במיוחד ונתקל בגזענות בלתי נתפסת בישירותה.
הנה אחד מה- traditionals האהובים עליי מהתקופה (שכוסה מאוחר יותר ע"י נירוונה): * הוידאו הוחלף לאחר שהקודם לא היה זמין יותר.



לפני מספר ימים יצא לי להתכתב עם מורפלקסיס והסתבר ששנינו חולקים אהבה משותפת לסדרה Carnivale ז"ל שלצערינו הרב לא שרדה מעבר לשתי עונות לא פחות ממרהיבות ונקטעה בסימן שאלה גדול מאד. על קצה המזלג, הסדרה עוסקת בקרנבל נודד באמריקה של שנות השפל ובמלחמה המתמדת של "בני האור ובני החושך". מאחר וזה נושא מורכב לכשעצמו, שמבוסס על לא מעט מיתולוגיות, הוא דורש פוסט ארוך ומפותל משלו, לכן אסתפק בלומר שמדובר במופת של אותנטיות, טלויזה משובחת (HBO), וסדרה שעושה כבוד גדול למוזיקה מהתקופה.
מדוע התקופה הזו כלכך מרתקת אותי? צפו בפתיח (עד הסוף). וכן, זה הגמד של לינץ'.



קטע מופתי נוסף מהסדרה, ושיר שלא יוצא לי מהראש כבר חודשים (ישובץ בודאות באחד המיקסטייפים הבאים) - Ruth Etting - love me or leave me, הביצוע המקורי:



משפט שמורפלקסיס אמר באותה שיחה שם את הדברים על דיוקם: "אחד הדברים שאני מאוד אוהב בהקלטות ישנות מתחילת המאה העשרים הוא אפקט הזרות שיש בהם, הם תמיד מרגישים כמו מוצג ארכיוני מלא נשמה וחום, התחושה הזו מתחזקת כשחושבים על זה שכל הקולות המוקלטים שם שייכים לבני אדם שאינם בין החיים. איכשהו ההצבה של שירים כאלה לצד שירים עכשוויים מזריקה בהם חיות והם נהיים רלבנטים שוב בצורה שמכשפת אותי לחלוטין."

לסיום, אני רוצה אחד כזה:

Interlude #4 or: hold time

ברגעים אלו ממש, אני מאזינה לחדש של M. Ward שאמור לצאת מתישהו בחודש הבא. אחרי נפילה מביכה כמו She & Him הייתי זקוקה למינימום Transfiguration of vincent חדש. אז את הראשוניות והייחוד של Transfuguration קשה לשחזר, אבל אין ספק שוורד חזר לעצמו. האלבום נשמע נהדר, ממשיך את הקו של Post war מ- 2006. כרגע יש כמה שירים שהתחבבו עליי במיוחד - hold time הסינגל המרגש, epistemology, דואט שהוא לא פחות ממרהיב עם לוסינדה וויליאמס בשם oh lonsome me וה- outro האינסטרומנטלי.
כאן, אפשר להאזין לכל האלבום בסטרימינג.
וכאן אפשר לצפות בקליפ, שמזכיר לי באופן מחשיד, קליפ אחר לשיר של William Basinski:



ואם כבר, אז הנה הקליפ למה שזה לא יהיה של בסינסקי:




Talkin' about holding time, אז הקשבתי לאלבום החדש של מוריסי (שאמור לצאת מתישהו בפברואר) והשאלה הראשונה שחלפה במוחי היתה - ממתי סטיבן היקר עושה אימו? את האכזבה הגדולה שלי תיאר יפה הבלוג Louder than worms . מוריסי של ימינו הפך מבריטי מיוסר ואידיאליסט לאמריאי שבע, נהנתן וקפיטליסט. סטיבי, השכחת את הריבים הגדולים שלך עם ג'וני מאר על השוק האמריקאי? כנראה שכן. אני רק מקווה שלא יתחיל לאכול בשר.
ובכל זאת, קרן אור קטנה מהתקליט החדש:



ועוד קצת מ- the good old Mozzer:

Interlude #3

Siouxsie & the Banshees מכסים את Iggi Pop?
HELL YEAH!!!



שיר נוסף שהפך לקאוור (ע"י גרייס ג'ונס המלכה) אך לבסוף נפלה ההחלטה להביא את המקור. סתם כי אין על כריסי היינד.
לצערי אין קליפ רשמי לשיר, לכן "נאלצתי" לאמבד את הביצוע מתוך האנפלגד ה- די פושר (ביחס למקור). עדיין משובח.
* זה לא צחוק - לשרון קנטור אכן יש את אותה צדודית כמו לכריסי היינד.

A sunday treat!

מחר (יום ראשון ה- 28.12.08) בשעה 20:00 יתקיים ברדיו האינטרנטי המשובח, אוממו, מצעד 50 הגדולים לשנת 2008, המורכב ברובו מבריט-פופ, בריט-רוק, ופירורי אינדי כפי שנבחרו ע"י מאזיני הרדיו.
השידור יועבר במקביל באופן רדיופוני וטלוויזיוני כשבמהלכו יתקיים גם צ'אט לייב באתר.
מומלץ להגיע מוקדם על מנת לחוות שידור חלק.

עמוד המצעד
http://www.omemo.co.il/omemo_labs/Chart_2008.html